אגרא דכלה
סתמום פלשתים וימלאום עפר (בראשית כו טו). וימלאו"ם תרין במסרה. דין. ואידך בדוד (שמואל א' יח כז) במאתים ערלות פלשתים וימלאום למלך. ידוע ברמיזא דחכמתא ענין הבארות אשר חפרו האבות, היא בארה של מלכות בא"ר חפרוה שרים במחוק"ק (במדבר כא יח), היינו יסוד צדיק אשר הוא מחוקק בהבאר. והנה סתמום פלשתים היינו כחות הדין, כי הפלשתים היו יונקים מכוחות הדין, על כן פלשתים בגימטריא י' פעמים אלקים, וכשנתמלא הבאר מכוחות הדין הבא"ר, אינו ראוי להמחוקק סוד ברית קודש. והנה דוד סוד המלכות, ועליו נאמר (בראשית מט י) לא יסוד שבט מיהודה ומחוק"ק מבין רגליו, בקנאותו קנאת הבאר אשר סתמו פלשתים לבל תת מקום להמחוקק סוד הברית קודש, הנה מדה כנגד מדה כרת את ערלתם וימלאום למלך, ואז נשא אשה להוליד בני מלכים, הבן הדבר:
אגרא דכלה
וימלאום עפר (בראשית כו טו). ב' במסורה. דין. ואידך "וימלאום למלך בדוד עם שאול (שמואל א' יח כז). הנראה כמו התם וימלאום הוא למלך, שהיה הדבר בציווי המלך, כמו כן בכאן היה בציווי המלך. ונראה דבעבור זה כשנתגלגל אבימלך בקטיעא בר שלום הנזכר במסכת ע"ז (י' ע"ב) (עיין בספר גלגולי נשמות להרמ"ע), השליכוהו לבית מלא עפר. אפשר להיות לתקן חטא זה, שעל פי ציוויו מילאו עפר את הבארות, וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא: